אבא עושה בושות, או: לאבא שלי יש סולם

אבא פתח את הדלת ונכנס הביתה. השעה 18:30 בערב, והוא לוקח נשימה בין היום שבחוץ לסוף היום שבפנים. ולפתע, כסערה, מגיח ירדן מחדרו, חרב- גיבורי- על בידו, ומתחיל להכות באב המופתע וחסר ההגנה. בעצם, לא כל כך מופתע. העניין הזה, בגרסאות שונות, חוזר בתקופה האחרונה שוב ושוב. ירדן, שבחמש השנים האחרונות היה הבן המועדף על אביו, זה היחיד שהאב היה שמח לקלח, להקריא לו סיפור, לנשום את עורו בתוך הפוך, משתנה לו פתאום. בכל הזדמנות הוא מחפש להלחם- אם בחרבות ואם בידיים חשופות. גם כשכבר ניאות לשבת ולשחק איתו טאקי, כמו פעם, הוא רעב להכות בניצחון מתוק, מתענג על הפסדיו של האב.

***

הילד, גיבור השיר האלמותי "לאבא שלי יש סולם", מספר על אביו, שיש לו המון דברים: סולם גבוה מאד, תאבון בריא מאד, מכונית מרשימה ומהירה מאד, ושעון עמיד מאד! בגלל כל אלו, רוצה הילד לשמור לו את אבא- רק לעצמו! לעומת זאת, גיבור ספרו המקסים של מאיר שלו ויוסי אבולעפיה, הוא אב, אשר חסר דברים רבים: חסר לו אומץ (מפחד להכנס לבריכת העמוקים ולראות סרט מפחיד), חסר לו ידע בכדורגל, חסרות לו תכונות כמו סדר, משמעת, איפוק. רק בסוף הסיפור מגלה אפרים, בנו, איזו תכונה חיובית יש לאביו.

שני הילדים הללו מספרים לנו על שלב התפתחותי חשוב ומשמעותי בחיי הבן והבת, המתרחש באופן טיפוסי בגילאים 5-6 (אך עשוי להתחיל לפני ולהסתיים אחרי). לאורך כל השנים הראשונות תפקיד האב משמעותי מאד, אך בשלב זה תפקידו מכריע בעיצוב האישיות של הילד. בפוסט הזה אתייחס לתהליך שעוברים הבן והאב, אך קיים תהליך מקביל (ושונה!) גם אצל בנות.

בתקופה זו, קורים בדרך כלל בחיי הנפש של הילד מספר דברים הקשורים לגדילה ולהתפתחות. הוא מתחיל להבין הבנה כואבת, הקשורה במקומו בעולם: חשבתי שאני מרכז העולם, ועכשיו מופיעים סימנים לכך שלהוריי יש חיים מלבדי- עבודה, זוגיות. חשבתי עד עכשיו שאני גדול וכל יכול, ועכשיו לפתע אני מבחין שהמבוגרים סביבי אולי חזקים ממני. חשבתי שאני יכול לשלוט על המבוגרים (למשל באמצעות התקפי זעם), ועכשיו אני מתחיל לחשוש שבעצם המבוגרים שולטים עליי. הם *גדולים* ואני *קטן*. יכול להיות? עבור הילד, הדבר דומה למעין התפכחות קשה מאשליה, אשר עשויה להיות, אצל חלק מהילדים, עוצמתית מאד. מצד שני, התפכחות זו הכרחית- כדי שהילד יוכל לתפקד בבית הספר, בין חברים, במשפחה. כדי שיגדל באופן תקין ויהפוך למבוגר שמבין מושגים כמו חיים בתוך חברה, סמכות, דרישות חיצוניות ומציאות.

תהליך זה, כמו רבים בהתפתחות הרגשית, מתחיל בתוך המשפחה. הילד בודק, באמצעות הוריו, האם באמת הוא גדול או קטן? חזק או חלש? הוא מנסה לאשר או לשלול את ההשערות שלו, כמו מדען המבצע מחקר. למחקר הזה שלו זקוק הבן, באופן מרכזי, לאביו- הדמות המייצגת עבורו, בדרך כלל, כוח, סמכות, גודל. אפרים, מ"אבא עושה בושות", זקוק לאב חזק, אמיץ, אב שמייצג את החיים במציאות של "הגדולים", אך בפועל אין לו כזה. ירדן, גם הוא נמצא בעיצומו של ה"מחקר"- הוא שב ובודק את כוחו מול האב, הן כוחו הממשי והן כוחו השכלי.

איך התהליך הזה מסתיים, אתם אולי שואלים? לאחר תקופת ה"מחקר", המשתנה מילד לילד, אמור הבן להבין כי באמת הוא קטן וחלש יותר מאביו. וכן, הוא אמור להשלים עם זה שהוא ילד ויש בעולם גדולים ומבוגרים. איזה מצב מעצבן! אולם, הילד מבין כי הדרך לקבל קצת כוח ואומץ במצב המעצבן הזה היא לא להלחם באבא, אלא *להזדהות* עם אבא. להיות כמו אבא- גדול, חזק, אמיץ ועם הרבה תכונות טובות. להיות "גבר" כמו אבא. הילד מהשיר של תלמה אליגון- רוז כנראה נמצא בשלבי סיום ה"מחקר", הוא כבר חושב שאבא שלו נהדר ורוצה להיות כמוהו.

תקופת ה"מחקר" עשויה להיות לא פשוטה לאבות, שכן ילדיהם חוקרים ובודקים באמצעות התנהגויות: הם מתנגדים אליהם, רבים איתם, מעליבים אותם או מחפשים להלחם איתם, וכמו אביו של ירדן, הם חשים כי ילדיהם משתנים להם. זכרו, אבות, שזוהי בדיקה חשובה שבנכם עושה כדי שיוכל לגדול ולהתפתח טוב! נסו לשרוד את זה.

איך? כמו מתכון לעוגה טובה, זה תלוי במינונים. הראו לו מחד, שאתם חזקים וגדולים ממנו, אך הזהרו, לא יותר מדי! כדי שלא יתייאש ויחשוב שהוא קטן מדי וחסר ערך, דבר שיכול לפגוע לו בביטחון. מדהים לראות, כי תהליכים דומים יכולים להתרחש גם במשפחות לאימהות יחידניות, במשפחות בהן יש שתי אימהות, ובמשפחות בהן האב נעדר או נפטר. (כיצד? בפוסט אחר. רמז: לא חייב להיות גבר במשפחה כדי שיהיו תכונות גבריות במשפחה). המשימה קשה, אך ילדים רבים עוברים אותה בהצלחה.

"אבא עושה בושות", מאיר שלו ויוסי אבולעפיה, הוצאת כתר.

"לאבא שלי יש סולם", מילים: תלמה אליגון- רוז, לחן: נמרוד טנא.