לבד על המרבד, או: רדיו חזק

אמא דופקת בחוזקה על דלת החדר, דניאלה, מה קרה?? בואי, כולם רוצים שתפתחי מתנות. אך ללא הואיל. דניאלה סגורה בחדרה כבר עשרים דקות, מסרבת לצאת. מאחורי גבה של אמא סבים וסבתות, בני משפחה, ילדים מכיתתה של דניאלה, וגם כמה הורים, כולם מביטים וגם קצת מתלחששים. אמא התיישבה על הספה ובערה בפנים, היא כל כך כעסה! במשך שלוש שעות הכינה את הכל שיהיה בדיוק כמו שדניאלה רצתה. בלונים עם הספרה 7: יש! כוסות וצלחות עם נקודות: יש! היא גיהצה את השמלה עם התחרה בשרוולים וציפתה את העוגה בריבת חלב, האהובה על דניאלה. אך לזה- לא ציפתה, זה לא מגיע לה בכלל! היא רואה, בקצה השני של החדר, את דודה אסתר מצקצקת בלשונה, הרי כבר מזמן אמרה לה, הילדה הזאת שלך ממש לא מחונכת.

***​

חתול יושב בדד על המרבד. אט אט, מצטרפים לצידו במרבד גם כלב, עז, פרה, ולאחר שגם פיל מצטרף, הוא נוהם לעברם :פססססט! והם בורחים ומשאירים חתול אחד, היושב בדד על המרבד. מה קרה לחתול, שכך הבריח את כל החיות האחרות? מה קרה לדניאלה, המסתגרת כך בחדרה? סיפורי שני אלו מעניקים לנו הזדמנות ללמוד ולהבין מהי "הצפה רגשית".

משימה התפתחותית חשובה לאין ערוך, שילדים ניצבים בפניה במהלך שנותיהם הראשונות, היא ההתמודדות עם עולמם הרגשי. ילדים חווים מצבים רגשיים שונים כבר מגיל צעיר מאד: הם שמחים, נרגשים, עצובים, חרדים, כועסים. ככל שהם גדלים יותר, מתפתחים גם רגשות מורכבים יותר, כמו בושה וקנאה. רגשות מורכבים אלו קשורים למודעות ההולכת וגוברת כי אני יצור חברתי, ואני נמצא ומתנהל בין אנשים. ילדים, כמו מבוגרים, נבדלים זה מזה בעוצמה בה הם חווים רגשות. אם ננסה לדמיין כפתור "ווליום" המראה לנו מה עוצמת הרגש, יש כאלו החווים כל רגש בווליום גבוה, יש כאלו החווים רגשות בווליום נמוך, ויש כאלו שאצלם רגש מסויים כזה או אחר נחווה בווליום אחר משאר הרגשות (למשל, ילד הכועס מאד רוב הזמן, או ילדה שכמעט ואינה מביעה עצב או חוסר שביעות רצון). מעניין לחשוב, לאילו מן הסוגים אתם משתייכים.

במהלך ההתפתחות, ילדים רוכשים שיטות ואמצעים שונים להתמודד עם רגשות חזקים המתעוררים בהם. השיטות בהם ילד מסויים ישתמש, תלויות גם באופי ובאישיות איתה נולד, וכן בשיטות אותן לומד מסביבתו הקרובה. כלומר, ילדינו צופים בנו, ההורים, (כל הזמן!) ולומדים מאיתנו כיצד אנו מתמודדים כשאנחנו כועסים מאד, מאוכזבים או מתרגשים.

הצפה רגשית מתרחשת, כאשר הרגשות חזקים מדי וה"שיטה" שלי לא עובדת לי - אני לא מצליח לאזן את הרגש. השיטה בה הילד עושה שימוש היא כמו מצופים בים - היא עוזרת לו להשאר מעל ים הרגש. אך כשהים סוער מאד, קשה להשאר מעל המים והגלים מטלטלים אותך חזק מאד. כולנו חווים אירועים כאלו לא פעם: סביב מחלה, מוות או גירושין, כשאנו עומדים בפני מבחן או צומת חשוב בחיינו, כשאנו אחראים על אנשים רבים או תכנון אירוע גדול. כך חש גם הילד בפני אירועים חשובים ומשמעותיים בחייו. כך חשה גם דניאלה, שחיכתה וציפתה ליום הולדתה כבר שבועות, תכננה אותו עם אימה, דמיינה אותו בימים וחלמה עליו בלילות. ברגע האמת, ההתרגשות לקראת המאורע, והחרדה שהכל ילך כמו שציפתה, הן כה גבוהות, שהיא פשוט לא מצליחה להשתלט עליהן. היא מוצפת ברגשות, המתעצמים עוד יותר על ידי כך שהיא נמצאת בין ילדים שהיא מנסה להרשים ובני משפחה קרובים. סיפורו של החתול מדגים זאת נהדר: המרבד הוא קטן, והחיות המגיעות תופסות אט אט את כל המקום שיש בו! ולא זאת בלבד, כל חיה גדולה מקודמתה, בדיוק כשם שדניאלה מרגישה שכל רגע גדלה בה ההתרגשות והחרדה.

ברגעים כאלו, בהם אנו מרגישים שאיבדנו שליטה על הרגשות שלנו, אנחנו מפחדים, ואז אנחנו בדרך כלל רק רוצים להוריד את הווליום, להתאזן, להרגע באופן כלשהו. ילדים (וגם מבוגרים, לעתים קרובות אפילו), פונים ברגעים אלו לשיטות פחות מוצלחות לניהול רגשותיהם. זאת כנראה, משום שעוד אין להם מספיק שיטות בסל, בהן יוכלו להשתמש בעת מצוקה. ילדים יכולים לצעוק ("פססססט"), להעליב, להרביץ- כלומר להפנות החוצה את החרדה שלהם . הם יכולים לבחור גם בשיטה מופנמת יותר, כפי שבחרה דניאלה- להכנס לחדר ולא לצאת. עם השנים, נרצה לעזור לילדינו להשתמש בשפה כדי להביע מה עובר עליהם: להגיד שקשה להם, שזה יותר מדי בשבילם, שהם מתרגשים נורא, או מפחדים שלא יילך כמו שרצו.

הורים רבים נתקלים במקרים כאלו, בהם ילדם צריך "לתפקד" וברגע האמת מתבייש או לחילופין, מבייש אותם. רואים זאת לא מעט במסיבות וטקסים בהם הילד נדרש להופיע מול קהל. כהורים, זה עשוי להיות מאד לא נעים, מביך, מכעיס ומאכזב. אך נסו לקחת בחשבון, שייתכן וילדכם זקוק באותו רגע "להוריד את הווליום" של ההתרגשות והחרדה. חישבו מתוך הכרותכם איתו, מה יכול לעזור לו להרגע. דברו איתו יום או יומיים לפני, שיכול להיות, שהוא יתרגש מאד וירצה לוותר. נסו לדמיין יחד מה אפשר לעשות במצב כזה. היכולת להתמודד עם מצבי הצפה רגשית נרכשת גם מתוך ההתנסויות הקטנות של היומיום, בדיוק כמו אלו.

***

דניאלה שומעת את אמא מעבר לדלת צועקת, משכנעת אותה לצאת. היא כל כך רצתה לחגוג עכשיו, להיות שמחה, עם החברות שלה. אבל ברגע שכולם כבר הגיעו, והיו מרוכזים רק בה, פתאום ראתה איך הכל יכול רק להשתבש. אמא בינתיים הפסיקה לצעוק, ועכשיו אין דרך חזרה. אך לפתע, צעדים מתקרבים לעבר השני של הדלת, וקולה של אמא עולה שוב....

"לבד על המרבד", בריאן ווילדסמית, הוצאת הקיבוץ המאוחד.