"מרים והים", או: הולכים אל הלא נודע
נוגה, בת 6, מתרגשת מאד- היא הולכת לפגוש את המורה שלה בכיתה א'. לראשונה, היא תראה את בית הספר, הכיתה, והחצר, ו...הילדים!. היא ישובה באוטו, בכסא הבטיחות שלה, ומקדימה אבא. עכשיו היא יושבת בשקט, אך בשבועות האחרונים, שאלה את אמא המון שאלות: מי עוד יהיה איתי בכיתה? איפה אני אשב? מתי תקחי אותי? איך יקראו למורה שלי?. בלילה, לפני השינה, היא מדמיינת את "כיתה א" וגבותיה מתכווצות במאמץ. "זה בטח יראה כמו הגן שלי, רק מאד גדול". אבל אחר כך משנה את דעתה: "ודאי, זה יראה כמו החוג שלי לריקוד. מן חדר עם מראה מבריקה וענקית".
***
גם מרים, כמו נוגה, מחפשת את הים, שמעולם לא ראתה. היא שואלת שאלות רבות ומגוונות, כדי לנסות ולהבין, מה זה הדבר הזה, איך להתחיל לחוש אותו, לדמיין אותו, כדי שתוכל להתחיל לחפש אותו. מרים ונוגה יכולות ללמד אותנו קצת על איך ילדים חושבים על דבר חדש ומתכוננים לקראתו.
הים, שמחפשת מרים, יכול להיות דוגמה לדבר שהוא אינו מוכר, ולכן מופשט. ילדים בגיל הרך מתקשים לעתים לחשוב חשיבה מופשטת. למשל, מושגי זמן (בחודש הבא, בשנה שעברה), הם מופשטים עבור ילדים עד גיל בית ספר, פחות או יותר. הם יזדקקו למשהו מוחשי יותר כדי להבין כמה זמן עבר (למשל, "אחרי חג סוכות תחזור לגן"). לכן, כנראה, שואלות מרים ונוגה שאלות רבות. למרות שלנו, כהורים, זה יכול להיות מייגע לפעמים, השאלות עוזרות להן, ולילדים רבים, לדמיין את הדבר בפניו הן ניצבות, לחשוב עליו ולפתח ציפיות לגביו.
בנוסף, כאשר ילד ניצב בפני משהו חדש ולא מוכר, רמת החרדה שלו עולה, כלומר, הוא יכול לחשוש, לפחד, להלחץ. הזכרו בכם לפני כניסה לעבודה חדשה: כשלא יודעים כלום על המקום, האנשים, הבוס, ולא מכירים אף אחד, זה מלחיץ! מידע מוחשי (כמו צילום של בית הספר מבחוץ, תמונה של הגננת החדשה בגן, מידע פנימי ממישהו שעובד במקום העבודה אליו התקבלתם) פעמים רבות מוריד מעט את רמת החרדה, ומכין אותנו לקראת מה שאנו הולכים לפגוש.
לכן, ילדים זקוקים לסוגים שונים של המחשה והכנה לקראת דברים לא ידועים, כמו מסגרת חדשה, מעבר לבית חדש, יציאה לחופשה או נופש. כמה שיותר מוחשי יותר טוב- תמונה, סרטון ביו- טיוב המלווים בהסבר מילולי של מה הולך להיות, יכולים להקל על ילדכם במעבר. עדיין, יישארו הרבה "חורים שחורים" הפתוחים לדמיון הילד, אותם הוא ישלים מחוויות העבר שלו, מסיפורים שקרא או תכניות שראה, ומשיחות עם חבריו.
***
אבא פתח את השער הכבד של בית הספר, ונוגה פסעה קדימה, בצעד מהוסס. הם הלכו במסדרון ארוך וכחול, עד שהגיעו ל:"א'2". נוגה פתחה את הדלת.....
(מרים והים, מיריק שניר, הוצאת הקיבוץ המאוחד)